<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זירא</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ר' זירא סתם נזכר בכמה מקומות בתלמוד, על פי הלכ' רבות יש הוכחה כי שנים היו והראשון תלמידו של רב הי' שהרי מצינו בכמה מקומות שאמר הלכה משמו של רב כההיא דסדר יומא טרף בקלפי [מ"ב ע"א] ומייתי לה בפ"א דזבחים [י"ד ע"ב] ובכמה דוכתי [זבחים ס"ח ע"ב] א"ר זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה אלעזר וחוקה וגרס' נמי בפ"ב דזבחים [כ"ה ע"ב] אמר ר' זירא אמר רב הצורם אזן הפר ואחר כך קבל את דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר, וכמה הל' מצינו בתלמוד שאמר מפי רב כההיא דכריתות פרק ספק אכל חלב הל' ראשונה [י"ז ע"ב] א"ר זירא אמר רב היה לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן וכו'. וגם תלמידו של ר' יוחנן הי' כדאיתא במס' נידה פ' המפלת הל' דסנדל [כ"ה ע"ב] דגרסינן התם בימי ר' ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לה צורת פנים אמר להם טהרתם את הולדות ופרכינן והאמר מר רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים, אמר רב ביבי בר אביי מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו, אמר ר' זירא זכה (בר בי) [בה] רב ביבי בשמעתיה דאנא והוא הוה יתיבנא קמיה דר' יוחנן כי אמרה להא שמעתא וקדם איהו ואמרה וזכה בה. ואף תלמידו של שמואל הוה כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין [ה' ע"א] א"ר זירא אמר שמואל ליבן (שפוד) [סכין] ושחט בה שחיטתו כשרה, ונ"ל שאין זה ר' זירא שעלה בימי רב יהודא לארץ ישראל והיה תלמידו של רב אסי שנ"ל כי ודאי שניהן עלו, ור' זירא שאמר הלכה מפי רב כמו שכתבתי וכדאיתא בכל הבשר [חולין ק"ט ע"א] הכחל קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ובגמר' אמר ר' זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר [וכו'] ואי' דא' א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור אי אפשר לפרש שהיה זה תלמידו של ר' אסי, דגרסי' בפר' אליעזר דמילה במס' שבת [ק"ל ע"ב] בעא מיניה ר' זירא מר' אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי או דלמא לא דמי לחצר וכו' שתיק ולא א"ל ולא מידי זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר וכו' עד א"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתאי לך גמרך א"ל אין, מדקא"ל והא זימנין סגיאין בעאי מינך ולא אמרת לי מידי דמסופק היה, והתם לאלתר גרסי' איתמר א"ר זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, וי"ס שכתב בהן אמר רב זירא אמר רב, ונראה כי מפני הדוחק מפרש' רב זירא. ורש"י פי' במקום אחר [כתובות מ"ג ע"ב] כאן קודם שעלה מבבל היו קורין לו רב לאחר שעלה קראו לו ר' יכול להיות כן. מיהו בכל אלו המאמרות שהבאתי שאמרו משמו של רב כולן נאמרו בר' ולא ברב. ואפילו אם נאמר ר' זירא הוא רב זירא מ"מ קשיא הא דמבוי ותו דגר' בזבחים פ"א הלכה שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהו וכו' [י"א ע"ב], בעי ר' זירא כשרין ואין מרצין וכי פליג בחדא פליג או דילמא כשרין ומרצין וכי פליג בתרתי פליג, אמר אביי ואי תימא ר' זירא ת"ש, וכי דרך התלמוד הוא על השואל לומר ת"ש על דברי עצמו, בתר דבעי' הדר פשטה שייך למימר אבל לא ת"ש, הילכך ברור כי שנים היו נקראים ר' זירא, ויש לי להוסיף עוד שלישי כדלקמ' בע"ה. וגרסי' נמי במנחות פרק התכלת [מ' ע"א] ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטר' וב"ה מחייב' והלכה כב"ה וכו' ושקלינן וטרינן מאי טעמא פטור עד אלא אמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא (שאת) [כוותי] שמא יקרע סדינו בתוך שלש והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרא ר' זירא לסדיניה. רב זירא אמר גזירה משום כסות לילה, אלמא שנים דאי כאן קודם שעלה היה לו להקדים רב זירא לר' זירא ועוד והלא משני טעמא אסור סדין בציצית משום קריעה ומשום כסות לילה והיה לו לומר רב זירא אמר אף משום כסות לילה אם הוא אמרן לשני הטעמ' אלא ש"מ מ"ד משום קריעה לכסות לילה לא חייש, ונפקא [מינה] דאם כל כך חזק שאין לחוש לקריעה משום כסות לילה אין לחוש, אי נמי מאן דאית ליה דציצית לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא כדרב יהודה דרמה תכילתא לפורזמאה דאינשי ביתיה כדאיתא בההיא שמעתא גופא [מ"ג ע"א] וכדאיתא נמי בפ"א דמס' סוכה [י"א ע"א] דרב עמרם חסידא רמא תכילתא לפורזמא דאינשי ביתא סדין בציצית אסור משום קריעה, ומ"ד דכסות לילה משום היא גופה אסרו ביום סדין בציצית אבל קריעה מילתא דלא שכיחא היא. מ"מ שני טעמים חלוקין הן ואי אפשר לתלותן בחכם אחד שאמרו לשניהן אלא א"כ יאמר ופליגא דידיה אדידיה. גרסי' בשלהי פ' כיסוי הדם [חולין פ"ט ע"א] אמר ר' זירא אמר רבה בר ר' ירמיה בר רבה אין מכסין בעפר עיר הנדחת, ומתמהינן פשיטא איסורי הנאה נינהו אמר ר' זירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה ולא אמר א"ר זירא לדידי מפרשא ליה מיניה דרבה בר ירמיה לא נצרכא אלא כדאיתא בכמה דוכתי רבי אמ' חכם בשם רבו ומתמהינן עלה והוא החכם מתרץ דבריו אמר לדידי מפרשא לי מיניה דפ' הכי והכי ודוק ותשכח בכמה דוכתי, ומפני הוכחת מקומות אחרים הבאתי אף זאת. כבר ביררנו כי ר' זירא תלמיד רב ושמואל היה ור' זירא היה תלמיד לתלמידיו של רב תחילה בבית רב הונא כדאיתא בברכות פ' כיצד מברכין הל' דשלקות [ל"ט ע"א] א"ר זירא כי הוינן בי רב הונא אמר לן הני גורגלידי דליפת וכו' עד כי אתאן לבי רב יהודא וכו' ורב יהודא ודאי רבו מובהק היה דהוה מישתמיט מיניה כי בעא למיסיק לארץ ישראל כדאיתא (בבכורות) [בברכות (כ"ד ע"ב)] ובפ' אחרון דכתובות [ק"י ע"ב], וגם תלמידו של רב נחמן כדאיתא בהשולח בגיטין הל' נתיאשתי מפלוני עבדי [ל"ט ע"ב] דגרסי' התם איתמר רמי בר חמא אמר רב נחמן הל' כר' שמעון ור' זירא אמר רב נחמן אין הלכה ומסקינן התם אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילא דהוי קאי אפיתחא דבי תפילה א"ל הל' או אין הל' א"ל אני אומר אין הל' ורבנן דאתי ממחוזא אמרי אמר רב זירא משמיה דרב נחמן הל', וכאן ודאי גרסי' ר' זירא ורב זירא ולא תקשי דידיה אדידיה דהא אמרי' דפליגא דרמי בר חמא ואמר אין הל', ואין לומר דרבנ' דמחוזא פליגי אההיא סתמא דתלמודא. ותו גרסי' בפ' השולח הל' המקדש חציה שפחה וכו' [שם מ"ג ע"ב] איתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב [יוסף בר] חמא אמר רב נחמן פקעו קידושי ראשון רב זירא אמר רב נחמן גמרו קידושי ראשון, וכמה כאלה בתלמוד.
<h2>דף יט:</h2>
ור' זירא היה חזרן במצות, כדאיתא בפ' בכל מערבין [ערובין כ"ח ע"ב] ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודא בר אמי אמר שכיחי רבנן דעיילי ונפקי איקום מקמייהו ואקבל אגרא. וחוזר אני עוד להביא ראיה כי ר' זירא רבו של ר' ירמיה אין זה ר' זירא תלמיד דרב דה"ג בפ' אחרון במס' זבחים הל' שהיה ר' (ישמעאל) [שמעון] אומר ובגמרא מאי טעמא דר' שמעון אמר ר' אילא אמר רשב"ל [דאמר קרא] לא תעשה ככל אשר אנחנו עושים וגו' עד וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר רחמנא לא תעשו, א"ל ר' ירמיה לר' זירא אי הכי מילקי נמי לילקי אלמא אמר ר' זירא הכת' נתקו לעשה, מדקאמר ליה אלמא א"ר זירא וכו' ולא א"ל והא מר הא דאמר שמע מינה דר' זירא אחר היה. ואין לדחות ולומר דרך התלמוד כך כההיא דסנהדרין פ' ד' מיתות [ס"א ע"ב] ובההיא דכלל גדול [שבת ע"ב ע"ב] דפליגי אביי ורבא בעובד מאהבה ומיראה וכן נתכון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר ואמ' רבא התם דתניא חומר בשבת משאר מצות וכו' דקא שקיל וטרי התם אלא מאהבה ומיראה הניחא לאביי אלא לרבא וכו', ולא אמר אלא לדידי, דהתם שיטפא דתלמודא נקט ואזיל אבל הכא הוה ליה למימר והא את הוא דאמרת או והאמרת כדקא"ל בכיצד הרגל [ב"ק י"ט ע"א] גבי היתה מהלכת והתיזה צרורות וכמה זימנין בההיא הל' והאמרת אי נמי והא מר הוא דאמר הכי, והכא מדלא א"ל ש"מ שנים היו, והשלישי בימי אביי ורבא ורבה בר מתנא ואחד רב זירא כן המשמעות של הלכות ובהל' דספק דרוסה באילו טריפות [חולין נ"ג ע"ב] בעי אילפא יש דרוסה בסימנין ותו בעי סימנין שנדלדלו בכמה ותו בעי ר' אמי (המסה) [המסמסה] מהו ועל כל בעיא ובעיא אמר רב זירא הא דבעי אילפא והא דבעי ר' אמי כבר פרשה מר ומר, בספר שלי כך כתב רב זעירא ורב זירא, ור' זירא תלמיד ר' אסי עלה קודם ר' אבא, דה"ג התם בהל' שמוטת ירך בעוף [חולין נ"ז ע"א] כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' זירא דיתיב וקאמר וכו' עד א"ל בחיי מורי בתר דסלק מר להכא הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא, ור' זירא אף תלמידו של ר' אמי היה כדאיתא בכיסוי הדם הל' חרש שוטה וקטן ששחטו [שם פ"ו ע"ב], וגרס' הת' ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא ור' זירא הוו קיימי בשוקי דקיסרי אפיתחא דבי מדרשא נפק ר' אמי אשכחינהו וכולהו אעפ"י שר' אמי היה לו בית המדרש בקיסרי מדרשו בטבריא כדאיתא בפ"א דשבת [י' ע"א] [וע"ע ברכות ח' ע"א] דר' אמי ור' אסי הוו להו תליסר בי כנשתא בטבריא, ברקת היה והוא טבריא, או ציפורי, וגרסי' נמי בברכות פ' תפילת השחר הל' ושל מוספין כל היום [כ"ח ע"א] ר' זירא כי הוה חליש מגירסא הוה אזיל ויתיב אפיתחא דר' נתן בר טוביה אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא, [נפק אתא ר' נתן בר טוביה] אמר [ליה] מאן אמר הל' בי מדרשא א"ל הכי אמר ר' יוחנן [אין] הל' כר' יהודה, ונראה כי זה ר' נתן היה בארץ ישראל ולאחר שעלה וכמו שהיה נוהג בבבל כמו שכתבתי למעלה דרב יהודה בר אמי היה בבבל אף בארץ ישראל נהג כן, ונראה כי לאחר פטירתו של ר' אלעזר וכ"ש דלאחר פטירת ר' יוחנן היה זה מדקא"ל משום דמספקא לי בר' אלעזר ולישייליה אלא ש"מ דלא היה אז בעולם, או שמא ר' אלעזר הראשון היה כמו שכתבתי בסדר אלעזר ואי גרס רב נתן אידי ואידי בבבל היה ופעמים כאן ופעמים בבי רב יהודא בר אמי.
